מהי לימפאדמה?

לימפדמה, המכונה גם בצקת לימפטית, היא מצב רפואי כרוני המתאפיין בהצטברות נוזל לימפטי עתיר חלבונים ברקמות הגוף, הגורם לנפיחות בצקתית באיברים השונים. הבעיה הרפואית נוצרת כתוצאה מתפקוד לקוי או פגיעה במערכת הלימפטית, המהווה חלק מהותי מהמערכת החיסונית של הגוף. מערכת הלימפה מורכבת מרשת מורכבת של צינורות כלי לימפה עדינים, בלוטות לימפה (קשריות לימפה), רקמה לימפטית ואיברים לימפטיים. תפקידה המרכזי של המערכת כולל החזרת עודפי נוזלים וחלבונים מהרקמות הבין-תאיות אל מחזור הדם, סינון חיידקים, וירוסים ותאי סרטן, ושמירה על איזון הנוזלים בגוף. כאשר מערכת הלימפה אינה מתפקדת כראוי עקב חסימה, פגיעה או תפקוד לקוי, נוזל הלימפה מצטבר ברקמות הרכות מתחת לעור, יוצר את המצב הרפואי המכונה לימפדמה. הנפיחות מופיעה בדרך כלל בגפיים - לימפדמה ברגל או לימפדמה ברגליים, אך יכולה להופיע גם בזרועות, בחזה, בגב ובאזורים נוספים בגוף.

סוגי לימפאדמה 

ישנם סוגים עיקריים של בצקת לימפטית, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים וגורמים שונים:

לימפאדמה ראשונית

לימפאדמה ראשונית היא מצב מולד הנגרם מפגם התפתחותי במערכת הלימפטית. המצב מתאפיין בהתפתחות לא תקינה של דרכי הלימפה או בלוטות הלימפה, כאשר בגוף יש כלי לימפה מעטים מדי, בלוטות מעטות או בלוטות לא מפותחות כראוי. בצקת לימפטית ראשונית מהווה כ-1% ממקרי הלימפדמה הכוללים, והיא יכולה להופיע בכל גיל - מיד לאחר הלידה, בזמן ההתבגרות או גם לאחר גיל 35. במקרים מסוימים, המערכת הלימפטית הלקויה מספיקה לתפקד במשך שנים, אך מגיעה לשלב בו היא אינה יכולה להתמודד עם עודפי נוזלים או עם גורמים מעוררים כמו טראומה או זיהום.

לימפאדמה משנית

לימפאדמה משנית מהווה כ-99% ממקרי בצקת לימפטית והיא נוצרת מפגיעה נרכשת במערכת הלימפה במהלך החיים. הפגיעה יכולה לקרות בצינורות הלימפה עצמם או בבלוטות הלימפה, וגורמת להפרעה בניקוז הנוזל הלימפטי חזרה למחזור הדם.  

סיבות ללימפאדמה

גורמים לבצקת לימפטית ראשונית

הגורמים העיקריים ללימפדמה ראשונית כוללים פגמים גנטיים או התפתחותיים במערכת הלימפטית:

• חוסר מולד בכלי לימפה או בלוטות לימפה
• התפתחות לקויה של צינורות הלימפה
• מומים מבניים במערכת הניקוז הלימפטית
• תסמונות גנטיות נדירות הפוגעות בפיתוח המערכת הלימפטית

גורמים לבצקת לימפטית משנית

הסיבות השכיחות ללימפאדמה משנית מתחלקות למספר קטגוריות עיקריות: ניתוחים אונקולוגיים: כמחצית מהמטופלים עם לימפדמה הם חולי סרטן שעברו ניתוחים הכוללים הוצאת בלוטות לימפה. הניתוחים השכיחים ביותר כוללים כריתת בלוטות לימפה בבית השחי אצל חולות בסרטן השד, כריתת בלוטות במפשעה במקרי סרטן גינקולוגי, סרטן הערמונית או מלנומה, וכריתת בלוטות בצוואר בניתוחי ראש וצוואר. טיפולי הקרנה: הקרנות יכולות לגרום לצלקות ולפגיעה בכלי הלימפה העדינים, מה שמוביל לחסימה של הניקוז הלימפטי. השילוב של הוצאת בלוטות לימפה עם הקרנות מעלה משמעותית את הסיכון לפתח בצקת לימפטית. זיהומים ודלקות: זיהומים חוזרים בדרכי הלימפה, דלקות בעור כמו דלקת רקמה (cellulitis), וזיהום צינוריות הלימפה (lymphangitis) עלולים לגרום לנזק מתמשך למערכת הלימפטית. טראומות ופציעות: תאונות, כוויות, ניתוחים אורטופדיים ופציעות חמורות יכולים לפגוע בכלי הלימפה ולגרום להפרעה בזרימה הלימפטית. מחלות כרוניות: אי-ספיקה ורידית כרונית, מחלות כבד, מחלות כליות וחוסר חלבונים בדם עלולים להוביל להתפתחות בצקת לימפטית.

תסמינים וזיהוי מוקדם

תסמינים ראשונים של לימפדמה ברגל ובזרוע

הסימן הראשון והמרכזי לבצקת לימפטית הוא נפיחות באחד מחלקי הגוף, לרוב בגפיים. לימפדמה ברגל מתבטאת בנפיחות הרגל, הקרסול וכפות הרגליים, כולל הבהונות. בלימפאדמה של הזרוע, הנפיחות מופיעה ביד, בזרוע ובאצבעות כף היד. התסמינים הראשונים כוללים:

• נפיחות קלה שאינה חולפת במנוחה או בהרמת הגף
• תחושת כבדות ואי נוחות באזור הנפוח
• רגישות בעור ומתיחה של העור באזור הבצקתי
• תחושת לחץ או מתח באזור הנפיחות
• קושי בתנועה או בתפקוד של האיבר הנפוח

התקדמות המחלה - שלבים קליניים

מערכת הדירוג הרפואית מחלקת את התקדמות לימפדמה למספר שלבים: שלב 0 (תת-קליני): המערכת הלימפטית פגועה אך אין עדיין נפיחות נראית לעין. המטופל עלול לחוש בכבדות או אי נוחות. שלב 1 (שיפור אפשרי): נפיחות קלה שיכולה להשתפר בהרמת הגף ובמנוחה. העור עדיין רך ואין עדיין שינויים ברקמות. בשלב זה ישנה אפשרות לשיפור משמעותי עם טיפול מתאים. שלב 2 (בלתי הפיך ספונטנית): הנפיחות אינה משתפרת בהרמת הגף. העור מתחיל להתקשות והרקמות מתחילות להשתנות. יתכנו כאבים ומגבלות בתנועה. שלב 3 (אלפנטיאזיס): נפיחות קשה עם עיוותים משמעותיים, עיבוי העור, התקשות והתקפלות העור. יכולות להתפתח דליפות נוזל מהעור וזיהומים חוזרים.

סיבוכים אפשריים - זיהומים ופצעים קשיי ריפוי

בצקת לימפטית שאינה מטופלת עלולה להוביל למגוון סיבוכים רפואיים חמורים: זיהומים: האזור הבצקתי מועד יותר לזיהומים חמורים כמו דלקת של העור (cellulitis) וזיהום של צינוריות הלימפה (lymphangitis). הפצע הקטן ביותר עלול להוות נקודת כניסה לזיהומים מסכני חיים. פצעים קשיי ריפוי: הפגיעה בחמצון הרקמות ובתפקוד מערכת החיסון באזור הנפוח גורמת לריפוי איטי של פצעים ולהתפתחות כיבים כרוניים. פגיעה תפקודית: בצקת ברגל מקשה על הניידות וההליכה, ובצקת ביד פוגעת ביכולת לבצע פעולות יום-יומיות. הדבר מוביל לירידה משמעותית באיכות החיים. לימפאנגיוסארקומה: צורה נדירה של סרטן הרקמות הרכות שעלולה לנבוע ממקרים חמורים של לימפדמה שאינה מטופלת במשך שנים רבות.

אבחון לימפאדמה

בדיקה קלינית ואנמנזה רפואית

אבחון בצקת לימפטית מתבסס בראש ובראשונה על אנמנזה מקיפה ובדיקה גופנית יסודית. הרופא המטפל בודק את ההיסטוריה הרפואית כולל מועד תחילת התסמינים, ניתוחים קודמים, טיפולי הקרנה, זיהומים חוזרים והיסטוריה משפחתית של בעיות דומות. בבדיקה הגופנית מעריכים את מידת הנפיחות, מרקם העור, נוכחות שינויים בצבע או בטמפרטורה, ומודדים את היקפי הגפיים להשוואה. חשוב להעריך גם את התפקוד של המערכת הוורידית והעורקית כדי לשלול גורמים אחרים לבצקת.

בדיקות הדמיה - לימפוסינטיגרפיה

הבדיקה המקובלת כיום לאבחון בצקת לימפטית היא מיפוי איזוטופי-דינמי של דרכי הלימפה (לימפוסינטיגרפיה). הבדיקה נמשכת כ-20 דקות ואינה מצריכה צום מוקדם. חשוב להגיע לבדיקה ללא גרבי לחץ לפחות חצי שעה לפניה. במהלך הבדיקה מזריקים חומר רדיואקטיבי שאינו מכיל יוד (טכנציום) המאפשר לראות את נתיב הניקוז הלימפטי ולאתר חסימות או ליקויים בתפקוד המערכת. הבדיקה מספקת מידע אנטומי על מבנה דרכי הלימפה בצרוף מידע פיזיולוגי על תפקוד המערכת. בדיקות נוספות עשויות לכלול לימפוגרפיה של ICG (אינדוציאנין ירוק) לזיהוי צינורות לימפה ואיתור בלוטת הזקיף, וצילומי אולטרסאונד דופלר לבדיקת המערכת הוורידית.

אבחנה מבדלת מבצקות אחרות

חשוב להבחין בין בצקת לימפטית לבין סוגים אחרים של בצקות: בצקת לבבית: נגרמת מאי ספיקת לב ובדרך כלל דו צדדית ומשתפרת בטיפול בתרופות לב. בצקת כליותית: קשורה למחלות כליות ולרמות נמוכות של חלבון בדם, מופיעה בדרך כלל גם בפנים. בצקת ורידית: נגרמת מאי ספיקה ורידית כרונית או פקקת ורידים, מלווה בדרך כלל בשינויי צבע בעור. בצקת הורמונלית: קשורה לשינויים הורמונליים כמו בהריון או בזמן המחזור החודשי.

טיפולים בלימפאדמה

טיפול לימפטי משולב

הטיפול המשולב (Complex Decongestive Therapy) מתבצע על ידי פיזיותרפיסט מוסמך בטיפול לימפטי ומחולק לשני שלבים: שלב עיסוי לימפטי(ניקוז לימפטי): מטרתו להפחית את נפח הבצקת במהירות. כולל טיפולים יומיים של עיסוי ניקוז לימפטי ידני, חבישות לימפטיות, תרגילים נשימתיים ותרגילי תנועה מותאמים, וטיפול מקפיד בעור למניעת זיהומים. שלב התחזוקה: מטרתו לשמור על הירידה שהושגה בנפח הבצקת. כולל בגדי לחץ המשך עיסוי עצמי, תרגילים קבועים ושמירה קפדנית על היגיינת העור. הטיפול השמרני יעיל במיוחד כאשר מתחילים בו בשלבים הראשונים של המחלה. מחקרים מראים שטיפול מוקדם יכול להאט משמעותית את התקדמות המחלה ולשפר את השליטה בתסמינים, ובמקרים מסוימים אף להביא לשיפור ניכר במצב.

טיפול ניתוחי מתקדם

בעשור האחרון פותחו מספר ניתוחים חדשניים לטיפול בלימפדמה המאפשרים גישה פיזיולוגית ואנטומית למחלה. הניתוחים מיועדים למקרים של לימפדמה קשה שלא הגיבה לטיפול השמרני או במצבים של קיפוח תפקודי משמעותי. מעקפי לימפה-וריד (Lymphovenous Anastomosis): ניתוח מיקרוכירורגי בו מחברים כלי לימפה קטנים לוורידים קטנים, מה שמאפשר לנוזל הלימפטי לזרום ישירות למחזור הדם ולעקוף את החסימה במערכת הלימפטית. השתלת בלוטות לימפה (Lymph Node Transfer): ניתוח בו לוקחים בלוטות לימפה בריאות מאזור אחד בגוף ומשתילים אותן באזור הפגוע, מה שיכול לשפר את הניקוז הלימפטי ולהפחית את הבצקת. כריתת עודפי רקמה (Debulking): ניתוח להסרת רקמות בצקתיות עודפות במקרים קיצוניים של לימפדמה מתקדמת. חשוב לציין שהטיפול הניתוחי אינו מבטל את הצורך בהמשך טיפול שמרני, והוא מיועד למקרים נבחרים בהם הטיפול השמרני לא הספיק.

לימפאדמה - תזונה וטיפול טבעי 

תזונה נכונה ושמירה על משקל תקין הם חלק חשוב מהטיפול הכולל בבצקת לימפטית. עודף משקל מעמיס על המערכת הלימפטית ויכול להחמיר את הבצקת, בעוד ירידה במשקל יכולה להקל על התסמינים. עקרונות התזונה המומלצים כוללים הפחתת צריכת נתרן להפחתת עצירת נוזלים, הגברת צריכת חלבון איכותי לשמירה על רמות חלבון תקינות בדם, צריכת מזונים עשירים באנטיוקסידנטים להפחתת דלקות, והקפדה על צריכת נוזלים מספקת אך לא מוגזמת. תוספי תזונה וטיפולים טבעיים עשויים לסייע בהפחתת הדלקות ובשיפור הזרימה הלימפטית, אך יש להתייעץ עם רופא לפני תחילת הטיפול בהם.

מניעה וטיפול יומיומי

מניעת החמרת בצקת לימפטית והקפדה על טיפול יומיומי נכון הם קריטיים לשמירה על איכות החיים.

שמירה על העור

העור באזור הבצקתי מועד יותר לזיהומים ופציעות, לכן חיוני לשמור על היגיינה קפדנית ועל שלמות העור:

• שטיפה יומית עדינה במים פושרים וסבון pH נייטרלי
• ייבוש עדין של העור, במיוחד בין הכפלים
• בדיקה יומית של העור לחיפוש שריטות, פצעים או סימני זיהום
• חיטוי מיידי של כל פציעה, גם קטנה

זיהוי מוקדם של זיהומים

חשוב לדעת לזהות סימנים מוקדמים של זיהום ולפנות מיד לטיפול רפואי במקרה של:

• אדמומיות בעור שמתפשטת
• עלייה בטמפרטורה האזורית או כללית
• כאב גובר באזור הנפוח
• הופעת חום או רגישות באזור
• הופעת פסים אדומים לאורך הגף

במקרה של סימנים אלה יש לפנות מיד לרופא לקבלת טיפול אנטיביוטי.

הנחיות להתנהגות יום-יומית

• הימנעות מפעילויות שעלולות לגרום לפציעות כמו הליכה יחפה
• הימנעות ממדידת לחץ דם, זריקות ובדיקות דם בגף הפגוע
• הימנעות משהות ממושכת באמצע חמים כמו סאונה או אמבט חם
• הימנעות מלבישה צמודה או תכשיטים שעלולים ללחוץ על הגף

לימפאדמה תרגילים ופעילות גופנית

פעילות גופנית מותאמת ומבוקרת היא חלק חיוני מהטיפול בבצקת לימפטית. תרגילים מתאימים יכולים לשפר את הזרימה הלימפטית, לחזק את השרירים התומכים ולשפר את התפקוד הכללי.

תרגילים מומלצים לשיפור הניקוז הלימפטי

תרגילי נשימה עמוקה: נשימות עמוקות ואיטיות מפעילות את המשאבה הלימפטית המרכזית ומעודדות את הזרימה הלימפטית. מומלץ לבצע 10-15 נשימות עמוקות מספר פעמים ביום. תרגילי תנועה עדינה: תנועות עדינות ומבוקרות של הגף הפגוע, כמו סיבובי קרסול, כיפופים ויישור של האצבעות, והרמה והורדה של הגף. הליכה: פעילות קלה ומבוקרת שמפעילה את משאבות השרירים ומשפרת את הזרימה הלימפטית. מתחילים מהליכות קצרות ומגבירים בהדרגה. פעילות במים: פעילות במים מספקת לחץ הידרוסטטי טבעי שמסייע לזרימה הלימפטית. שחייה עדינה או תרגילי מים יכולים להיות יעילים מאוד.

הנחיות לפעילות גופנית בטוחה

חשוב לקבל אישור מהצוות המטפל לפני תחילת תוכנית התרגילים ולהתאים את הפעילות לחומרת הבצקת ולמצב הבריאותי הכללי. יש להתחיל בפעילות קלה ולהגביר בהדרגה, תוך מעקב קבוע אחר תגובת הגף לפעילות. במהלך הפעילות הגופנית מומלץ ללבוש בגדי לחץ מתאימים (בהתאם להמלצת הצוות המטפל) שיתמכו בזרימה הלימפטית וימנעו החמרת הבצקת.

סיכום

למרות שלימפאדמה אינה ניתנת לריפוי מלא, ניתן לשלוט בה ביעילות ולשפר באופן משמעותי את איכות החיים של הסובלים ממנה באמצעות טיפול מוקדם ונכון. המפתח להתמודדות מוצלחת עם בצקת לימפטית טמון בזיהוי מוקדם של התסמינים, פנייה לטיפול מקצועי, והקפדה על טיפול מתמשך. ההתקדמות הטכנולוגית בשנים האחרונות הביאה לפיתוח פתרונות חדשניים ויעילים יותר לטיפול במחלה. זכרו: אבחון מוקדם וטיפול נכון הם המפתח להתמודדות מוצלחת עם לימפדמה. אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית במקרה של חשד לבצקת לימפטית.