סיבוכים משניים לאחר טיפולים בסרטן השד

תקופת הטיפולים בסרטן השד היא תקופה מאתגרת, מורכבת ולעיתים מתישה, שלמרבה הצער לא באמת מסתיימת לאחר סיום סדרת הטיפולים. בין אם מדובר בניתוח, קרינה, כימותרפיה או טיפול הורמונלי, אחרי שהשלב הזה נגמר מתחיל שלב חדש בהתמודדות, והוא לא תמיד פשוט יותר: הסיבוכים המשניים. הם עלולים להופיע חודשים ואף שנים לאחר הטיפול הרפואי ולהשפיע על איכות החיים הפיזית והנפשית של המטופלת. חלק מהם ניתן למנוע ובאחרים אפשר לטפל – אך לפני הכל יש להכיר אותם. 

פגיעות לימפטיות והשלכות ארוכות טווח של ניתוחים בבית השחי

אחת התופעות השכיחות ביותר בקרב נשים שעברו ניתוחים להסרת בלוטות לימפה אקסילריות (בבית השחי) היא התפתחות של לימפדמה: הצטברות נוזלים שגורמת לנפיחות ביד, בבית השחי ולעיתים אף באצבעות. מדובר בסיבוך כרוני שיכול להופיע מיד לאחר הניתוח או להתפתח לאורך זמן, עלול להוביל להגבלות בתנועה, לכאב ולתחושת כבדות מתמשכת בגפה, ועל פי מטופלות רבות עשוי לגרום גם לקושי בתפקוד היומיומי, פגיעה בפעולות פונקציונאליות,  ירידה בביטחון העצמי, תחושת תלות וקושי להשתלב מחדש בפעילות גופנית ובשגרת החיים.

טיפול בלימפדמה כולל כיום מגוון אפשרויות, חלק מהן שמרניות ואחרות מתקדמות יותר. עיסוי לימפטי, תרגילים פיזיותרפיים מותאמים, חבישות מיוחדות, לבישת שרוולי לחץ ופעילות גופנית יכולים לשפר את התפקוד ולמנוע החמרה, לפעמים עוד לפני שהתסמינים הופכים למגבילים.

תופעות עוריות ותחושת כאב כרוני לאחר טיפולי הקרנה וכימותרפיה

הטיפולים האונקולוגיים, ובפרט הקרנות וכימותרפיה, עלולים להותיר חותם משמעותי גם לאחר תום הטיפול עצמו. סיבוכים משניים לאחר טיפולים בסרטן השד עשויים לכלול נוקשות של השד (פיברוזיס), שינויים בגוון העור סביב אזור ההקרנה, תחושת רגישות יתר, עקצוצים, שריפה, נימול או אובדן תחושה.

במקרים מסוימים מתפתחים גם פצעים כרוניים באזורי הקרינה או בנקודות שבהן העור פגוע כתוצאה מהטיפול. פצעים כאלה עשויים להיות עקשניים לריפוי ודורשים התייחסות ייחודית, כמו שימוש במוצרים וחבישות לטיפול בפצע קשה ריפוי המספקים מעטפת טיפולית שכוללת חומרים אנטי-בקטריאליים, בקרה על הלחות המקומית והאצת תהליך ההתחדשות של העור.

השפעות הורמונליות על איכות החיים ותחושת הגוף

טיפול הורמונלי ניתן לנשים מסוימות כחלק מטיפול שמטרתו הפחתת סיכון להישנות המחלה. עם זאת, השפעותיו עשויות להיות מורגשות זמן רב לאחר תחילתו, ולעיתים גם לאחר סיומו. נשים רבות מתארות תסמינים המזכירים את תקופת גיל המעבר: גלי חום, יובש נרתיקי, ירידה בחשק המיני, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח ועלייה במשקל. תופעות אלו עשויות להשפיע באופן ניכר על הדימוי העצמי, הזוגיות, התפקוד היומיומי והבריאות הכללית. יובש בעור ובשיער, כאבי מפרקים ולעיתים גם ירידה בצפיפות העצם הם תסמינים נפוצים בקרב מטופלות בטיפול ממושך במעכבי ארומטאז, אחת מקבוצות התרופות השכיחות בטיפול ההורמונלי.

ההתמודדות עם התסמינים דורשת שילוב של מעקב רפואי הדוק, שינויי אורח חיים (תזונה, פעילות גופנית) ולעיתים גם שימוש בתרופות תומכות או ברפואה משלימה – אך מעל לכל היא מצריכה הכרה בכך שמדובר בחלק מהדרך, ולא כישלון אישי.

ההשפעה הנפשית של תום הטיפולים

עבור מטופלות רבות, שלב סיום הטיפולים לא מביא הקלה אלא דווקא תחושה של משבר. המעבר ממעקב רפואי אינטנסיבי לתחושת "עצמאות", הציפייה החברתית "לחזור לעצמך", והחרדה התמידית מפני הישנות המחלה, כל אלה יוצרים מתח נפשי מתמשך. 

התגובות הרגשיות עשויות לכלול עייפות מוגברת, עצב, הפרעות שינה, דיכאון ותחושת נתק מהסביבה. במקרים מסוימים מופיעים תסמינים של פוסט טראומה, בעיקר בקרב נשים שעברו טיפולים אינטנסיביים או התמודדו עם חרדות רפואיות משמעותיות. ההתמודדות הזו דורשת סבלנות והכלה מן הסביבה, ולעיתים גם עזרה מקצועית בדמות קבוצות תמיכה, סדנאות שיקום או ייעוץ פסיכולוגי. זו לא בושה ולא חולשה, אלא עדות לעוצמה ולמודעות.

סיכום

סיבוכים משניים לאחר טיפולים בסרטן השד אינם נדירים, אך גם לא בלתי נמנעים. עם גישה מודעת, ליווי מקצועי ומעטפת תומכת ניתן לצלוח גם את שלב ההחלמה. ההתמודדות היא מסע מפותל, וההבנה שלא הולכים בו לבד היא חלק חשוב מהתהליך.